<h1>הגהות רבינו פרץ על הסמ"ק סימן רמ"ו</h1>
<h2>דף מח:</h2>
והעושה עיסתו קביים פי' קב קב לבדו פטורה מהחלה עד שישכו, רבי אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה, וקאמר (פסחים דף מ"ח ע"ב) התם דלא אמר רבי אליעזר אלא בככרות שבבבל הואיל ונושכות זו את זו אבל אחרות לא והכי פירושו תנא קמא בעי נשיכה בעיסה והוא אומר דאפילו בנשיכה דסל סגי דהיינו נגיעה וי"א נשיכ' דתנורא) ולמדו (ירוש' דחלה דף נ"ט ומביאו ר"ש בפירוש שם) נשים (ס"א כהנות) (ו)להיות מתנות בשעת הפרש' שתה' חלה על העיסה ועל השאור ועל הקמח שתוסיף אחרי כן בעריכתו. [סמ"ק סימן רמ"ו]. א) מיהו איכא מאן דאמר דרבי אליעזר לא בעי כלל נשיכה, אבל נגיעה דסל בעי ופר"י דהיינו דוקא להביאו לידי חיוב אבל לפטור זה את זה אפילו בלא נגיעה מצטרפין כשהן בסל (ש"ע א"צ לא צירוף כלי ולא נגיעה אלא כיון ששתיהן לפניו מפרישין מזו על זו) ובלבד שלא יקפיד על תערובתן וסדין או מפה מצרף כמו סל ולכך נהגו הנשים לכסות במפה.
שנינו פרק שלישי דמסכת חלה, הנוטל שאור מעיסה שלא הורמה חלתה ונותנוא) לתוך עיסה שהורמה חלתה הרי זו מביא עיסה שנייה שיהיה בו שיעור חלה עם אותו שאור ונותנה בצד אותה עיסה ומפריש ממנה שיעור חלה עליה ועל השאור ואם אין לו מוציא חלה על הכל, ומתוך כך נראה שכשהשאור הוא של פטור והעיסה משל חיוב כמו שרגילין לעשות אחר הפסח שלוקחין שאור של גוים ונותנין בעיסה של ישראל שמוציא חלה אחת על הכל מיניה וביה ואין לחוש משום פטור על החיוב, ומה שאנו נוהגין ללוש עיסה אחרת זו היא חומרה יתירה. [סמ"ק סימן רמ"ו]. א) מצאתי מוגה שיש בספר רבינו טוביה מוויאנ"ה ז"ל, המחמיץ עיסתו משאור של גוים טוב להפריש אותו שאו' קודם שיפריש חלה דאל"כ יפריש מן הפטור על החיוב, או ילוש כשיעור חלה ויקיף אצל העיסה ויפריש ממנו חלה, ונראה כי דין זה לכל עיסה שבעולם צריך ליקח השאור קודם שיפריש חלה, וזה חדוש הוא (ש"ע לכתחלה לא יתן שאור של פטור בעיסה של חיוב אבל אם כבר עבר ועשה מותר לכתחלה ליקח מאותה עיסה וליתן בעיסה אחרת שיהיה בו לשאור).
